שלבי אבל: התהליך האינדיבידואלי שעליו לעבור לקראת קבלה
הרחבת האבל לעולם אינה קלה: אולם, על ידי הכרת השלבים השונים שלו והכרתם, אנו יכולים להיות מודעים לכל ההשלכות שאובדן וחוסר של אדם אהוב יכול ליצור בתוכנו. מודעות היא חיונית על מנת להתגבר טוב יותר על שלב אחר שלב. בהכרח נעבור שלבים שונים, אחד מהם הוא של דיכאון. שלב זה יכול להימשך זמן רב מאוד אם לא ננסה לצאת ממנו מתוך מודעות ובגרות.
מה הכוונה באבל
באבל אנו מתכוונים למצב רגשי הקשור לנפשנו ולמצפוננו, הנובע מאובדן חשוב. שכול הוא תמיד דבר הנוגע לחיצוניות שלנו, ולא תמיד מקושר למוות של אדם בפועל, לפעמים אנו מדברים על שכול גם כתוצאה מפרידה או נטישה, אם זה סיום מערכת יחסים שגורמת לאובדן אדם אהוב גם אם הוא חי, זה בסופו של דבר מטלטל את חיינו באופן משמעותי ומביא את המשבר הפרטי שלנו, אך גם המקצועי שלנו. כל מה שקורה בתוכנו בניסיון להתמודד עם האובדן הזה נקרא אבל. הוא כולל את כל המעבר והמטבוליזם של ההפרדה ואת הדרך לנקוט כדי לצאת מהמצב הדיכאוני הנובע מהאובדן. זהו היבט שנחקר רבות במהלך השנים על ידי פסיכולוגיה, פסיכולוגים רבים כולל לינדרמן התעניינו באופן פעיל בנושאים אלה.
ראה גם
5 שלבי האבל
התיאוריה שאחריה עוקבת הפסיכולוגיה היא זו שמזהה 5 שלבי התייחסות שונים. תיאוריה זו תוארה בהרחבה על ידי קובלר רוס בשנת 1969 בספר מוות ומות. לא חסרים גרסאות של הפסיכולוגיה המודרנית ביותר שמשנות את שם השלבים השונים, אך במהותן, 5 השלבים מייצגים דרך מאוד ספציפית שכמעט כל בן אנוש צריך להתמודד איתו כשהוא מתמודד עם אובדן, ברור שיטות ותזמון שיכול להיות שונה ממקרה למקרה ועם תגובות אישיות. אי אפשר גם להגיד כמה זמן זה נמשך כי כל מקרה הוא שונה וקשור ליכולת ולנכונות להגיב של כל פרט.
רגע הפרידה
האבל מתחיל ממש מרגע שאתה נפרד. זו יכולה להיות לוויה, במקרה שהאהוב נפטר או ריב, אולי ניבאית פרידה במקרה של הפסקה ביחסים הזוגיים. במקרה הראשון, הפרט יכול לסמוך על תמיכת קרובי משפחה או חברים וגם אם באופן כואב מאוד, במהלך ההלוויה, הוא מתחיל במודע את כאביו. אולם לפעמים לפעמים ההפרדות חסרות עימות זה וההכרה בכך שאיבדת את מי שאתה אוהב עשויה להיות פחות קיצונית אך בהחלט קשה הרבה יותר, ארוכה ובודדה.
שלב 1, זה של הכחשה
כאשר אנו מתמודדים עם אובדן שגורם לנו הרבה כאב, גופנו מנסה להגן עלינו מפני סבל שכזה ומכחיש זאת. אין זה פלא לאחר ההלם הראשוני הראשון לחוש חוסר אמון ובמשך כמה ימים לא ממש להבין מה קורה לנו. אנו ממשיכים להתחשב באדם סביבנו, אנו מצפים לראות את דמותו, אנו מדברים עליו בהווה כאילו הוא עדיין חי. בדרך כלל אנו נזכרים פתאום שהמציאות שונה מאוד, אך לאחר מספר שעות אנו חוזרים להכחיש את אובדנו ואת היעלמותו הסופית של מי שאנו אוהבים.
שלב 2, זה של כעס
לאחר רגע הדחייה של מה שקרה והכחשת ההפסד כתוצאה מכך, זה נורמלי להתחיל להבין מה קרה במקום. בדרך כלל בנקודה זו אנו מתחילים לחוש כעס, לשאול את עצמנו מה עשינו כדי להגיע לסבל זה, להרגיש כעסים על החיים שאכזבו ובגדו בנו. אנו מרגישים שאחראים בצורה כלשהי, בין אם כי בעצם לא הצלחנו להימנע מההפסד או כי לא עשינו מספיק טוב לאדם המדובר. זוהי תגובה רגילה, שיש להתייחס אליה ולהבין אותה. בשלב זה חלקם מבקשים עזרה וקרבה, אחרים מסתגרים על עצמם ומסרבים כל פתיחה עם העולם החיצון.
שלב 3, הסדר הטיעון
למוחנו תמיד יש פתרונות חדשים ומרתקים לשרוד שוב. ברגע זה של כאב גדול, כדי לעזור לנו לצאת מזה, הוא מתחיל לנהל משא ומתן. המשמעות היא שאנשים רבים בשלב זה של תהליך האבל, לאחר הכעס, מתחילים לתפוס תקווה לא הגיונית וחסרת בסיס שאפשר לפתור הכל, שההפסד אינו סופי. אתה מנסה להחזיר את השליטה על חייך על ידי השלכת עצמך על משהו אחר, על פרויקטים חדשים וחברויות חדשות. אבל האבל בשלב זה טרם עבר עיבוד, והכאב שאנו עדיין נושאים בתוכו עשוי לעלות על גדותיו בכל רגע.
שלב 4, של דיכאון
החלפת רגעי הכאב והניסיונות להגיב גורמים לנו ליפול למצב עצוב מתמשך. אנו רוצים בדידות ומוחנו נכנע לראיות לאובדן. הכאב עדיין כואב מאוד, הוא חי, חזק ונוכח. הדבר גורם גם לנזקים ברמה הפיזית: שלב זה מתאפיין בכאבי ראש, עלייה או ירידה במשקל, עצבנות, נדודי שינה או ישנוניות מתמשכת, עצב וניתן לסכם אותו במילה דיכאון.
הדרך היחידה לצאת היא לקבל את זה ואז להגיב. הדבר היחיד שצריך ברוב המקרים הוא הזמן. הזמן חייב לעבור, הכאב לא ייעלם אלא יתרכך והחיים באופן שנראה היום בלתי אפשרי ימשיכו. לאנשים רבים מועיל בשלב זה ליצור קשר עם פסיכולוג שיכול לקחת אותם ביד ברציונליזציה של רגשותיהם ולהוביל אותם במהירות האפשרית לשלב החמישי והאחרון, זה של קבלה.
שלב 5, זה של קבלה
הזמן משנה את הדברים ומאפשר לנו להשלים את תהליך הפירוט. וכך אנו מוצאים את עצמנו מרגישים כאב עמום, עדיין רואים את החיים בפרספקטיבה אופטימית, מביטים אל העתיד. העניין באנשים ובפרויקטים חוזר ואנו מפסיקים להאשים את עצמנו: זהו גיבוש האבל, השלב האחרון שיאפשר לנו לחזור לחיים. לבסוף הצלחנו להבין את האובדן, להפוך את הדף, מה שלא אומר לשכוח את האהוב או לא להרגיש כאב, זה אומר להמשיך הלאה למרות הסבל של האובדן, לתת משמעות לאובדן האהבה ההוא, להמשיך לרגעים מתחלפים של אושר או רגעי דיכאון, אבל פחות ופחות עם כל יום שעובר.
