ראיון / קסיה סמוטניאק: "אני עדיין לא יודע מה אעשה כשאהיה גדול!"

“קסיה היא בונה של ממש! אבל הוא גם אדם כן וכנה, שקוף ". כך מדבר פרזן אוזפטק על קסיה סמוטניאק, גיבור סרטו האחרון "חגרו את חגורות הבטיחות". השחקנית הפולנית, כיום איטלקית מתאזרחת, חווה רגע מאושר במיוחד בחייה. לא רק שחזרה לקולנוע, היא גם בהריון (דבר שהתגלה בפסטיבל סאנרמו, לשם הוזמנה כ" מגיש ").
כבר אמה של סופי (בת 9, שנולדה מסיפור האהבה שלה עם פייטרו טריקון ז"ל), כעת היא תהפוך את בן זוגה החדש, המפיק דומניקו פרוקצ'י, לאב. אבל, למרות שעיניה נוצצות מאושר, קסיה מעדיפה לא לדבר (לפחות במפורש) על האירוע המשמח. מצד שני, אתה יודע, היא תמיד הייתה אישה מאוד שמורה, אבל זה לא מנע ממנה לשוחח איתנו, וגם חושף משהו מהעתיד שלה ...

נתחיל באלנה, גיבורת "חגרו את חגורות הבטיחות". האם זה דומה לך במשהו?
היא אישה חזקה, שעוקבת אחר האינסטינקטים שלה ולא מפחדת לקבל החלטות, אפילו באופן מיידי. היא מוכיחה שהיא חזקה יותר מהסובבים אותה, למרות הכל, היא מונפשת על ידי אינסטינקט הישרדותי אמיתי. אני חייב לומר שהוא ריתק אותי מיד וכן, הוא דומה לי בדברים מסוימים, אך לא בהרבה אחרים.

איך התמודדת עם הרגע העדין ביותר לדמותך, זו של המחלה?
שלי לא הייתה הכנה "טכנית", הקדשתי הכל לרגשות, אפילו שאבתי על עושר החוויות שלי. היה לי זמן לחשוב מה היה מצב הרוח של הדמות שלי.

האם סצינות העירום גרמו לך להתבייש מעט?
אני חייב להגיד לא. יותר מכל דבר אחר היה קשה לגופי לסבול את שינויי המשקל השונים הנדרשים מהתסריט. באתי מסדרת הטלוויזיה "בטיפול" והייתי די רזה, אז נאלצתי לעלות 15 ק"ג תוך זמן קצר: אני מבטיח לך שזה לא היה קל בכלל! אבל אני חייב לומר ששיחקה של אלנה הייתה עבורי מתנה אמיתית: זה אחד מאותם תפקידים שאתה מחכה להם וזה לא בהכרח קורה. עכשיו אני יכול לומר שאני מרגיש ממש מסופק.

אז אין לך "חלומות במגירה", מבחינה מקצועית?
תראה, אני יכול להגיד לך שהצילומים של סרטו של פרזן הסתיימו באוגוסט האחרון ומאז לא עשיתי כלום, אני עדיין בבית חושב מה אני רוצה לעשות.

באיטליה עדיין מדברים על "מכסות ורודות", "שוויון הזדמנויות" וכן הלאה. מה אתה חושב על זה?
אני רואה הרבה נשים שמקריבות אלף קורבנות כדי ליישב עבודה וחיים פרטיים, יש אמהות שעושות 12 שעות עבודה אפילו בלי לקבל אפילו "תודה". בזה אני מחשיב את עצמי כמיוחס, כי אני יכול גם להגיד לא לסרט. בכל מקרה, אני חושב שזה אבסורד, אפילו היום, למצוא את עצמנו מדברים על אמנציפציה. לרוע המזל, אני חייב לראות שאנחנו הנשים מסתובבות לאחור, גם באשמתנו. אנו מאבדים את החופש שרכשנו בעצמנו בשנים של מאבקים חברתיים, ומעלים את המתח להיות תמיד מושלם, צעיר ויפה. למשל, אין לי שום כוונה לחיות את המתח הזה לנצח ולכן, במוקדם או במאוחר, אפסיק להיות שחקנית.

ומה היית רוצה לעשות?
אני לא יודע, אני עדיין צריך להחליט מה לעשות כשאני אהיה גדול!

​
מאת לורה פריגריו