סקס והספר / התחפשות וסטייה בארוטיות של ראצ'ילד
רחלידה האקסצנטרית והמוכשרת-ילידת קרוס, בדורדון, בשנת 1860, הפכה לדמות מובילה בנוף האינטלקטואלי של פריז של תחילת המאה. היא לא רק הייתה סופרת פורה (היא כתבה כשבעים יצירות כולל רומנים, שירים, דרמות וחיבורים), אלא גם אנימטורית תרבותית של ממש: לאחר שהתחתנה עם אלפרד ולט, מנהל "מרקורה דה פראנס" המהולל, פתחה אולם ספרותי במשרדי המגזין, שם התכנסו כל המשוררים, הסופרים והאמנים של הסביבה הסימבוליסטית, כולל מאלרמה, ורליין, אוסקר ויילד. רוח לא מכובדת ולא שגרתית, גדלה מרגריט עם אם אובססיבית לאוקולטיזם, עד כדי כך שהיא תפיק את השם הבדוי שלה רייצ'ילד בשם ג'נטלמן שבדי מימי הביניים שהיא עצמה הייתה מעוררת במהלך סיאנס.
ראול משך אליו את הוילון, הכניס את המיטה לחשיכה למחצה מענגת, שבאמצע גופה של ז'אק קיבל את ההשתקפויות של כוכב. "יש לי גחמה," אמר, ודיבר רק בקול נמוך עכשיו. "זה הזמן להתקפי זעם", השיב ראול והפיל ברך אחת על השטיח. "אני רוצה שתחזר אותי באמת, כמו שבנסיבות כאלה יכול חתן לעשות כשהוא גבר בדרגתך." והיא התפתלה בעדינות בזרועותיו של ראול, סגורה סביב מותניה העירומה. הו! "אמרה והחזיקה אותו בחיבוקו," אז אני חייב להיות צודק מאוד? " "כן ... תראה, אני מתחבא, אני בתולה ..."
אולי גם בשל סירובו של אביה, חייל שלא זיהה אותה מכיוון שרצתה בן במקומה, נהגה רחילד להתלבש ולסרק את שערה כמו גבר. בשנת 1885 הוא אפילו ביקש וקיבל אישור רשמי ממחוז פריז כדי שיוכל להסתובב en travesti. נושא התחפושת והיפוך המיני משך אותה עמוקות, עד כדי כך שהחליטה להקדיש את הרומן שהפך אותה מפורסמת אליו, מסייה ונוס. נכתב בגיל עשרים ופורסם בבלגיה בשנת 1884, הוא נתפס מיד וזיכה את המחבר בקנס מופקע ושנה מאסר, אף הואשם כי המציא "סגן חדש". כדי להימלט מהעונש, ראצ'ילד נאלצה למצוא מקלט לצמיתות בפריז.
גיבור של מסייה ונוס הוא ראול היפה, העשיר והסמכותי, שבוקר אחד כמו כל אחד אחר הולך לילדת פרחים לבקש כיסוי ראש לנשף תחפושות. במקומו עומד מולו גבר בעל יופי עדין ונשי, שעונה: "בינתיים אני נערת הפרחים". כך ראול מתחיל לפנטז על ז'אק, לרצות אותו כטרף הוא רצוי, כמו שגבר בעל רצון חזק רוצה ילדה עדינה. כשהוא מגלה את הרצף האמנותי שלו, הוא מחליט לשמור אותו ומציע לו ולאחותו דירה, סטודיו שבו הוא יכול לצייר ולהפוך לאהובתו במשרה מלאה, באופן בלעדי. בחדר כחול מאוד מסתורי ומסתורי, ראול יכול סוף סוף להוציא לפועל את העיוות שלה, זה לאהוב אותו על ידי היפוך תפקידים: היא מגיעה לבושה כגבר, כשמתחשק לה, והוא - בחלוק של אישה - מפנק את שלו תשוקה שאינה יודעת שובע. ז'אק מקבל את העבדות המוטלת עליו על ידי ראול בשם האהבה ואף מרחיק לכת עד שהתחתן איתה, משוכנע שבכל זאת - לא משנה מינם - אלו הליטופים ומשמעותם העמוקה שחשובים. אך כמה זמן יכול להימשך מערכת יחסים כזו, בה מאהב אחד נאלץ לשטח את עצמו באובססיה של האחר? ועד כמה רחוק יכול הסטייה של ראול להגיע, המטמורפוזה של המינים שלהם, מבלי לפגוע בהם?
ברור שרצונו של הגיבור אינו מוגבל להיות משחק מיני פשוט, אלא יש לו שורשים הרבה יותר עמוקים: מה שמניע אותה הוא רצון לשלוט באופן מוחלט בז'אק, כמעט לשלול ממנו אישיות משלו כדי להפוך אותו למשהו שלו. שֶׁלוֹ. והנה אז צל המוות נמתח על הרומן השערורייתי הזה דאז, שאולי היום כבר לא יעורר סערה כזו, אך בהחלט יהיה לו מה ללמד על ההבדל בין החזקה לאהבה.
מאת ג'וליאנה אלטמורה
כאן תוכלו לקרוא את המינוי הקודם עם "Sex & The Book / L" אהבה למכירה בין זנות ובתי יוקרה בפסוקי הקיצון של נל קמבל.