אם החזרה ל"רגיל "מפחידה אותך, אל תפחד: אתה לא לבד!
זה אולי נראה לך אבסורדי, אני יודע, אבל יש אנשים שלמדו לקבל הסגר. אכן, אספר לכם יותר. עבור אנשים אלה, החיים בהסגר אינם רעים כלל. זו הסיבה שככל שאנו מתקרבים לתאריך תפוגה מדי יום, אין זה נדיר שחלקם יתחילו לחוש תחושת נוסטלגיה למצב חריג זה. אם אתה נכנס לקטגוריה זו, דע שהכל תקין. יש מי שמדבר על "תסמונת שטוקהולם", מנגנון שנוי במחלוקת לפיו נוטה להתפתח סוג של התקשרות רגשית כלפי החוטף. אני מעדיף לדבר על מנהג מרגיע.
שגרה חדשה לגמרי
אחרי הימים הראשונים, הקשים ביותר, שחיו בחסדי משברים רגשיים ושינויים במצב הרוח, יש כאלה שהתרגלו לזה. מבחינתם הזמן החל לזרום אפילו מהר יותר מבעבר. יש כאלה שיצרו שגרה חדשה יש מאין, שגרה שאולי התבררה כטובה אף יותר מזו שלפני הסגר ואשר - כתוצאה מכך - גרמה להם לשנות את אורח חייהם. שגרה שתתאמץ לעזוב אחרי ה -4 במאי. יש כאלה שיצאו לדרך של מיינדפולנס, שבאים במגע עם העצמי שלהם ואדם חדש יצוץ מניסיון זה, לאו דווקא טוב יותר, ללא ספק מודע יותר. בקיצור, יש כאלה שהבינו שהגיע הזמן לשאול שאלות ולתת לעצמם תשובות.
ראה גם
הסגר הוא "חוויה סובייקטיבית".
כמובן שמידת החיות של ההסגר משתנה מאדם לאדם. לחלקם אין ספק שזה קשה יותר מאחרים. למי שהם לבד, רחוק מאהובים. למי שמסכן לאבד את מקום עבודתו - או למרבה הצער - כבר איבד אותו. עבור מי, הבית אינו שם נרדף למשפחה, אלא להתעללות. למעשה, רוב האוכלוסייה מרגישה כלואה בין כותלי בתיהן ואינה יכולה לחכות עד שתוכל לחזור לשגרה. אם אז, מהנורמליות, עדיין נוכל לדבר על זה. ובכל זאת, בתוך כאוס האפשרויות הזה שהוא האנושות, יש כאלה שהצליחו לתפוס את כל היופי הקיים ממצב שיש בו מעט מאוד יופי.
עבור חלק זה היה בעל יתרונות משמעותיים
הרי גם לבידוד הכפוי היו השלכות חיוביות שאי אפשר להתעלם מהן. רבים ניצלו את ההזדמנות לצאת להחזיר את זמנם. קום אחר כך, אכל ארוחת בוקר שקטה, הקדש את עצמך לקריאת הספרים שהצטברו לאורך זמן ומעולם לא נפתחו. עבור אחרים, מילת המפתח הייתה: ניסויים. הם התנסו בכך שעסקו בכל אותן פעילויות שעד כה התעלפו או הוזנחו. עבור חלק זה אומר ללוש את הפיצה הראשונה שלהם, עבור אחרים, לנסות את כוחם במשמעת המזרחית של היוגה. מישהו ימשיך לעשות זאת גם לאחר שמישהו אחר, לעומת זאת, כבר הפסיק. שלא לדבר על רמת היעילות והפרודוקטיביות, שבמקרים מסוימים הוגדלה משמעותית במצב העבודה החכמה. מערכת עבודה בה משתחררים מנסיעות מתישות בתחבורה ציבורית שבה כבוד האדם נראה מושג נשכח.
הפחד מפני ההסגר
ואז, איננו יכולים להתעלם מהפחד מהעתיד, תחושה שהופכת את מצב ה"הסגר "לאטרקטיבי עוד יותר. הפחד מהלא נודע, ממה שיבוא אחר כך, הפחד ממקומות הומי אדם, הפחד מהידבקות. כן, מכיוון שהנגיף, למרבה הצער, לא ייעלם בן לילה, בטעות, נצטרך ללמוד לחיות עם זה, עם הנגיף וגם עם הפחד. איך תצא העבודה? מה עם חיי חברה? התחום האינטימי? האם יהיה עוד יותר קשה להכיר מישהו ולבטוח בו עד כדי כך - אני לא אומר לתת לו להיכנס לחייך - אבל לפחות במגע עם הכרית שלך? מה עם לצאת לארוחת ערב? האם זה יהיה פרס או עינוי? בקיצור, הקיפאון הזה, ההמתנה לגזירה חדשה, עלון חדש, עולם חדש שמחכה לנו, הוא להרגיע רבים ומקור נחמה. מסיבה זו, לאף אחד לא צריכה להיות הלהט לשפוט את דרכם של אחרים, במיוחד כשמדובר ברגשות, אשר - אתה יודע - מורדים בכל היגיון והם האישיים ביותר.
היה סמוך ובטוח, הכל תקין
לכן, אם אתה מרגיש חסר התמצאות, אם אתה מודאג יותר ממחר מאשר להיום, למרות שהיום הוא הכל חוץ מ ורוד, דע שאתה לא לבד. אבל אתה יודע מה זה? אתה לא צריך לדאוג. הצלחת לשמר את האיזון המנטלי שלך במצב שעשה הכל כדי להעמיד אותו במבחן, עם רוח ההסתגלות שמייחדת אותך תוכל לקבל ולכן, להתמודד עם כל מה שיהיה, איך שיהיה .
