יום הזיכרון: ביטויים מתוך ספרים על השואה - מְצִיאוּת

מפרימו לוי ועד אנה פרנק: המשפטים היפים ביותר מתוך ספרים המדברים על השואה

"אושוויץ נמצא מחוצה לנו, אבל הוא מסביבנו, הוא באוויר. המגפה מתה, אך הזיהום מתפשט: יהיה טיפשי להכחיש זאת. בספר זה מתוארים הסימנים: ההימנעות. של סולידריות אנושית, האדישות העמומה או הצינית לכאב הזולת, התנערות האינטלקט והחוש המוסרי מול עקרון הסמכות, ובעיקר, בשורש הכל, גאות של פחדנות, תהום פחדנות, מחופשת לסגולת לוחמת, של אהבת הארץ ונאמנות לרעיון " - פרימו לוי, אסימטריה וחיים "

"אולי אני לא אעשה דברים חשובים, אבל ההיסטוריה מורכבת ממחוות אנונימיות קטנות, אולי מחר אמות, אולי לפני הגרמני ההוא, אבל כל הדברים שאעשה לפני מותי ומותי עצמו יהיה פיסות היסטוריה, וכל המחשבות מה שאני עושה עכשיו משפיעות על ההיסטוריה של המחר, ההיסטוריה של האנושות של מחר " - איטלו קלווינו, "שביל קני העכביש"

ראה גם

ביטויים לקעקוע: הציטוטים המשמעותיים ביותר שיש להטביע על העור

"זה באמת נפלא שלא ויתרתי על כל האידיאלים שלי כי הם נראים אבסורדיים ובלתי אפשריים למימוש. ובכל זאת אני מחזיק אותם חזק כי למרות הכל, אני עדיין מאמין שאנשים טובים בלב.אי אפשר בשבילי לבנות הכל על בסיס מוות, אומללות, בלבול. אני רואה את העולם משתנה לאט לאט למדבר, אני מריח חזק יותר ויותר את גישת השאגה שיהרוג אותנו, אני משתתפת בכאב של אלפים של גברים, אך כשאני מסתכל על השמים, אני חושב שהכל יחזור להיות טוב, שאפילו הקשיחות האכזרית הזו תיפסק, שהשלום והשלווה יחזרו " - אנה פרנק, "יְוֹמָן"

"הזיכרונות האלה הם לא רק בגדים, משהו שאפשר להתפשט ולהכניס לארון. הם חקוקים בעור שלנו! אנחנו לא יכולים להיפטר מהם" - טרודי בירגר, "חלמתי על שוקולד שנים"

"כשאתה לא יכול לשכוח אתה מנסה לסלוח" - פרימו לוי, "אם זה גבר"

"לעולם לא אשכח את הלילה ההוא, הלילה הראשון במחנה, שהפך את חיי ללילה ארוך ושבע פעמים נעולים.
לעולם לא אשכח את העשן הזה.
לעולם לא אשכח את הפרצופים הקטנים של הילדים שאת גופם ראיתי הופכים לנפיחות עשן מתחת לשמים דוממים.
לעולם לא אשכח את הלהבות שבערו את אמונתי לנצח.
לעולם לא אשכח את השקט הלילי ההוא שהוציא את הרצון לחיות לנצח.
לעולם לא אשכח את אותם רגעים שרצחו את אלוהי ואת נשמתי, ואת חלומותיי, שלקחו את פני המדבר.
לעולם לא אשכח את כל זה, גם אם נידון לחיות כל עוד אלוהים עצמו. לעולם לא"
אלי ויזל, "הלילה"

"אנו ניצולי השואה מסומרים: היינו רוצים להשתחרר מהמשקל הבלתי נסבל של מה שהיה ובמקום זה אנו נאלצים לחיות אותו בכל פעם מחדש. השמדת היהודים בכך שלא דיברנו על כך, ופרוקנו עלינו קורבנות האחריות וכאב הזיכרון. טירוף אמיתי " - אדית ברוק

"אני לא זוכר מתי בדיוק החלטתי שקונראדין צריך להיות חבר שלי, אבל לא היה לי ספק שבמוקדם או במאוחר הוא יהפוך לאחד. עד יום הגעתו לא היו לי חברים. לא היה אחד מהכיתה שלי. שיכול היה להגיב ל"רעיון הרומנטי שהיה לי על חברות, אף אחד שאני לא מעריץ אותו באמת או יכול להבין את הצורך שלי באמון, בנאמנות ובהכחשה עצמית, אף אחד שהייתי מוכן לתת לו את חיי ברצון. אני היסס מעט ". לפני שכתבתי ש"הייתי נותן את חיי בשמחה בשביל חבר", אבל גם עכשיו, שלושים "שנים מאוחר יותר, אני משוכנע שזו לא הייתה הגזמה ושלא רק שהייתי מוכן למות עבור חבר, אבל "הייתי עושה כמעט בשמחה" - פרד אוהלמן, "ה"חבר מצא"