דיכאון ריאקטיבי: דיכאון עקב אירוע כואב וטראומטי שאי אפשר להתגבר עליו
דיכאון ריאקטיבי הוא הפרעה נפשית המובילה לגמילה מוחלטת לאחר אירוע רציני, עצוב או טראומטי. ניתן לרפא דיכאון ריאקטיבי אך זיהוי ההפרעה והטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר חיוניים לפתרון הבעיה במהירות. לצאת לדרך של ריפוי היא בחירה שחייבת להיעשות באופן מודע: לא תמיד זה יהיה קל אבל חיוכים יכולים להיוולד מחדש מדמעות. צפו בסרטון!
- · דיכאון ריאקטיבי: הטריגרים ברוב המקרים
- דיכאון ריאקטיבי: אי עיבוד צער ואירועים אחרים העלולים לגרום להפרעת אישיות זו.
- · דיכאון ריאקטיבי: בחלק מהמקרים הללו חיונית התערבות של פסיכותרפיה ושימוש בתרופות לשיפור מצב הרוח
- דיכאון ריאקטיבי: כיצד אתה מתאושש מהפרעת אישיות רצינית זו המשפיעה על חייך?
- · דיכאון בגיל ההתבגרות: כאשר חלק מהמתבגרים מגלים הפרעות במצב הרוח והתנהגויות של נסיגה ועצב
- · הטיפול בדיכאון תגובתי: מטיפול פסיכולוגי לתרופות נוגדות דיכאון, ועד תרופות אחרות למצב רוח
דיכאון ריאקטיבי: הגורמים המעוררים ברוב המקרים
דיכאון ריאקטיבי הוא מצב דיכאוני הקשור לאירוע ספציפי. הגורמים לכך יכולים להיות למשל אובדן של אדם אהוב, התמוטטות כלכלית רצינית, הפלה, נטישת אדם אהוב, אונס, חטיפה. בניגוד לדיכאון חמור, דיכאון תגובתי תמיד קשור לאירוע מעורר של ברור שבמקרים כאלה כולם מגלים את סבלו כפי שהדמות שלו מאפשרת, אך אנו מדברים על דיכאון תגובתי, כאשר הנבדק מגיב לאירוע המעורר בצורה דרמטית ומתמשכת מדי. התגובה הרגשית של החיבה מכך המחלה חזקה וממושכת יותר מהסיבה הבסיסית. פתולוגיה זו נפוצה. בנושאים פגיעים במיוחד מבחינה רגשית, זה יכול להיגרם גם על ידי אירועים פחות דרמטיים ויכול להימשך זמן רב, ולהשפיע באופן מכריע על חייהם החברתיים, הרגשניים והמקצועיים. התסמינים של המקרים הרבים שניתחו אצל נבדקים שנפגעו מהפרעה דיכאונית זו יכולים להיות תחושות של חוסר ערך, ייאוש, אדישות, עצב, שבריריות רגשית, בכי תכוף, עצבנות, הפרעות אכילה, שינה של מצב רוח, קשיי ריכוז. הם נעים בין תחושת אשמה לחוסר הערכה עצמית. במחלה זו מתווספים ברוב המקרים תסמינים נוספים: אי נוחות עקב רעשים חזקים, קשיי נשימה, יובש בפה ועייפות. אנו מדברים על דיכאון ש"המסווה "של המטופל, אחד מסוגי הדיכאון הריאקטיבי הזה, כאשר גם המצב הדיכאוני מוסתר ללא ידיעה מאחורי הפרעות פסיכוסומטיות שונות.
אם לא מטפלים במחלה בזמן ומתגברים קיים הסיכון לפירוק דיכאוני, שניתן לטפל בו באמצעות פסיכותרפיה הנתמכת על ידי תרופות.
ראה גם
דיכאון ריאקטיבי: אי עיבוד צער ואירועים אחרים העלולים לגרום להפרעת אישיות זו.
כשמדובר באובדן של אדם אהוב או פרידה, לא פחות מכך העוצמה והעומק שלו, אלא משך הזמן ודרכו של האדם לנהל כאבים, יש להתחשב בדיכאון הריאקטיבי של המטופל. ברור שמדובר באירוע היוצר כאב עצום ואשר יש לעבד אותו בשלבים שונים. במקרים של דיכאון תגובתי, המטופל הסובל מההפרעה אינו מעבד את האירוע, אלא משחזר אותו ברציפות באי נוחות מוחלטת. עם הזמן המחלה יכולה להיתפס כאינה קשורה באופן בלעדי לאובדן, שהיה גם הגורם המניע. דווקא הגורמים, הגורמים המפעילים הם שעושים את ההבדל בין דיכאון תגובתי לדיכאון גדול, לא כל כך משך ההפרעה, היות והקשר הראשון לאירוע טראומטי ספציפי. ברור שלא לכולם יש את אותה תגובה מול אירועי הקיום הכואבים, לא כולם נקלעים לדיכאון עמוק.בכמה נושאים מועדים, או שעוברים תקופה קשה במיוחד, אותם אירועים מסוג זה יכולים לגרום לחוסר יכולת להגיב. : חשוב לבקש עזרה ולהיעזר. הסיכון למצוא עצמכם אסירים בחייכם הוא גבוה מאוד!
דיכאון ריאקטיבי: בחלק מהמקרים הללו התערבות של פסיכותרפיה ושימוש בתרופות לשיפור מצב הרוח חיונית
אם אפילו חודשים לאחר שכול כואב במיוחד הסבל של המטופל אינו מראה סימנים של שיפור, יש להיעזר בהחלט בפגישות פסיכותרפיות לעזרה ממוקדת. במיוחד אם אינך מצליח לחדש את הרדיפות והעבודות הרגילות שלך, אם אתה נמנע ממערכות יחסים עם חברים ובני משפחה; אם אתה מאשים עצב רציני מאוד בחלק גדול מהיום והלילה או אשמה על שלא עשית הכל כדי להציל את חייו של הנעדר, אם תתחיל לשקול את החיים חסרי משמעות וחוזר כל הזמן למחשבה על מוות. בכל המקרים הללו, הקרובים ביותר לאנשים הסובלים מהפרעת מצב רוח מדוכאת זו צריכים להזמין אותם ברגישות ובטקט לבקש עזרה ממומחה בתחום, במיוחד אם מתגלים הפרעות חרדה חמורות, מחשבות פוגעות בעצמו, התפתחות מחלה. לב וכלי דם או דלקתיות, גידול או כאב מתפשטים בכל הגוף.
סימפטומים אופייניים נוספים של הסובלים מדיכאון תגובתי הם גם שימוש לרעה בסמים פסיכוטרופיים, סמים, ניקוטין או אלכוהול, קושי בביצוע כל עבודה, דימוי עצמי נמוך, חוסר אמון באפשרויות של עצמך, חרדה לתחושת אירועים נוראים המתקרבים; עייפות קשה, קושי להירדם ובאכילה, שינה חסרת מנוחה, אמנוריאה, כאבי בטן, רמזים להתאבדות. גילויים אחרים שיש לדאוג להם גם לדווח עליהם לרופא הם: מחשבה רציפה ומיואשת המופנית אל הנעדר, לזכור כל הרגעים משותפים והימנעו מכל מה שמזכיר להם; חוסר עניין כמעט בכל דבר; אי קבלה של מוות כאירוע טבעי; כעס וניתוק מהכל ומכולם, חוסר יכולת לחוש הנאה מכל מצב ואפילו לחיות נפשית את הזמנים הטובים בשלווה בילוי עם האהוב האבוד.
דיכאון ריאקטיבי: איך מתאוששים מהפרעת אישיות חמורה המשפיעה על החיים?
הפרוגנוזה לדיכאון תגובתי בדרך כלל נוחה בהרבה מזו של דיכאון רציני. מאחר ושקעים ריאקטיביים מקורם באירועים המפעילים אותם, ניתן להשיג התקדמות יוצאת דופן ולבסוף תוצאות משביעות רצון תוך זמן קצר יחסית הודות לפסיכותרפיה. הכל עומד להתחיל. למעשה, זהו הרגע הקשה ביותר עבור המטופל שכמעט אינו נותן אמון בפסיכותרפיה. בכל המקרים המצב הדיכאוני פועל על המצב הגופני של האורגניזם שלו, ומונע ממנו את האנרגיה הדרושה להתמודד עם תהליך הפסיכותרפיה. הערב הוא תקופה קשה מאוד עבור אלו הסובלים מדיכאון תגובתי. החושך מגביר את החרדה, השקט מעלה את תפיסת הבדידות, העייפות משפיעה על מצב הרוח ומורידה את רמת האנרגיה הגופנית עוד יותר. לפעמים הרופא ממליץ על שימוש בתרופות חרדות כתוספת, במיוחד אם המטופל מגלה שבירות רגשית קשה. אם הפרעות השינה הן רציפות, לתקופות ארוכות ויכולות לפגוע במצבו הגופני של הנבדק, המומחה יכול לרשום תרופות מעוררות היפנו אם המתח המתמשך מונע מהחולה לבצע את תפקידיו ולהתמודד עם הקשיים היומיומיים הרגילים. ברור שתרופות לבדן אינן מספיקות כדי לסייע לנבדק בדרך זו. במקרים של דיכאון תגובתי הנפוץ בקרב מתבגרים וקשישים (במיוחד נשים), נצפים מצבי עצב מודעים מאוד. לעתים קרובות דיכאון מסוג זה יכול להוביל להתמכרות לסמים ואלכוהוליזם. אפשר לבלבל בין דיכאון ריאקטיבי לבין PTSD. אולם בראשון, הגורם הגורם כרוך בפצע באהבה העצמית של הנבדק וגורם לתגובה הדיכאונית.
דיכאון בגיל ההתבגרות: כאשר חלק מהמתבגרים מגלים הפרעות במצב הרוח והתנהגויות של נסיגה ועצב
הדיכאון בסוף המאה ה -20 התפשט כמו מגיפה למערב. דיכאון ריאקטיבי, המקושר לאירוע טראומטי, לעתים קרובות גם בקרב מתבגרים מוסווה בהתנהגויות שגורמות להם להבין את סבלם (שימוש באלכוהול וסמים, ביצועים אקדמיים ירודים, אנורקסיה, בולימיה, חרדה, נדודי שינה, היפראקטיביות). במקרים אלה, פסיכותרפיה חייבת להתערב ברמה המשפחתית כדי לנסות להבין את הסיבות שהובילו את המתבגר לנקודה זו. לעתים קרובות זה נחשב רק כפתולוגיה של חוסר איזון כימי במוח, לטיפול עם תרופות. אבל הצעירים האלה בקושי לא צריכים רק תרופות, אלא כדי להבין אותם על ידי מבוגרים, הורים, פרופסורים, מומחים. במקרים של מתבגרים בדיכאון יש להבין האם מדובר בדיכאון רגעי עקב גיל או בדיכאון תגובתי, לאחר אירוע חמור, מות הורה או אח, גירושין של ההורים, התעללות, התעללות, סיום מערכת יחסים רומנטית. או אחר. מתבגרים מביעים פעמים רבות את כאבם בעקיפין, הם מבקשים עזרה שקטה: בידוד בחדרם, טיפול לקוי במראה והיגיינה אישית, שוליות עצמית בבית הספר, כאבי ראש מתמשכים, אדישות לתחביבים שלהם, פגיעה עצמית, אלימות כלפי בני משפחה, שלעתים קרובות רק מנסים להגן עליהם, אך יש להם צורך הכרחי בסיוע של פסיכותרפיסט. בעזרת פסיכותרפיה משפחתית, ייתכן שההורים יוכלו להבין את הסיבות (קונפליקטים פנימיים, כאבים לא מעובדים, חולשה במערכות יחסים של בני משפחה) לתסמינים הדיכאוניים של הילדים, לא הוקלו על ידי סמים.
הם יכולים להיות מקושרים לאינטראקציה עם חברים פולשים וחברי בית ספר שמפחידים או מייסרים אותם עם בריונות; מערכות יחסים עם מורים מדכאים מדי או לועגים להם; פחד מפני נטישה או אשמה בגלל קונפליקטים של הורים. פסיכותרפיה צריכה לכלול גם סבים וסבתות, כיחסים של הורים. עם משפחות המוצא שלהם הוא גם חשוב. לבני נוער יש לעיתים חיים פנימיים המסובכים על ידי מערכות יחסים עם הורים שמאוד חוששים או שדורשים את המקסימום. על ידי עבודה על כל המשפחה נוצרות דרכי התייחסות טובות יותר ללא תפקודים והמתבגר נפטר מתפקידים וציפיות שאינן מתאימות לו. חשוב בעיקר שסימפטומים דיכאוניים נתפסים מוקדם לפרוגנוזה נוחה יותר.
הטיפול בדיכאון תגובתי: מטיפול פסיכולוגי לתרופות נוגדות דיכאון, ועד תרופות אחרות למצב רוח
הטיפול הוא פסיכותרפי במהותו על מנת לנרמל את תגובת המטופל לאירוע המעורר. אנו מנסים להימנע מסמים כדי להימנע מהתמכרות והתמכרות; תרופות נוגדות דיכאון אינן מצוינות אלא אם המצב מחמיר. אפילו הסובלים מדיכאון נוירוטי נוטים להיכנס לדיכאון מול מצב טראומטי או מלחיץ ביותר; הוא שונה מתגובה לקשר בין הופעת הסימפטומים לבין הגורם המעורר. הגורמים לאנדוגניים טבועים באדם, כגון ריבים פנימיים, חוויות שליליות קודמות, טראומות. עזרתו של פסיכולוג חיונית בדיכאון תגובתי, כל עוד המטופל מתגבר על אדישותו לכל דבר וחוסר האנרגיה שלו. יש צורך בשינה סדירה, אכילה בריאה, שיחה עם קרובי משפחה וחברים, קבוצת תמיכה ומציאת תחביבים חדשים כדי להקל על הסימפטומים של דיכאון ריאקטיבי או מצבי. אולם לעתים קרובות מצב הרוח המדוכא וחוסר האמון מונעים מהם לבצע טיפול טוב. חברים וקרובים צריכים לנסות לעזור לנושא גם בזה. כמה מחקרים סבורים כי זהו גורם גנטי תורשתי הקובע במקרים מסוימים את הנטייה לדיכאון, בשל אחרים בגלל התנסויות קודמות, ולכן בעיקר מסיבות פסיכולוגיות. בשני המקרים, אם אתה קורבן של דיכאון תגובתי או שאתה מכיר מישהו שסובל מכך, בקש עזרה מפסיכולוג ומצא את הכוח להתמודד עם הרגע הזה, תן לעצמך לעזור ולהגיב.
