אחיל לאורו בסאנרמו: הגאון מאחורי האנזים
אם שנה שעברה עם שלו "רולס רויס" הוא גרם לנו להבין שנדבר על זה שוב, עם ההופעה אמש מול הציבור החגיגי של סאנרמו, אכיל לאורו אישר את מה שכבר חשד לראיית הרחוק כבר שנה: הוא גאון.
יצירתיות היא דבר שחייבים להפגין בכל גאווה אפשרית וזאת, אחיל לאורו, הבין זאת היטב. עם זאת הוא לקח סיכון למרות שידע כי הוא מתמודד עם כמות מסוימת של ביישנות ומחלוקות בגוף. טיפול שבדרך כלל שמור לו נשים:
במהלך הערב הראשון של הפסטיבל הופיע עם "Me ne frego" שלו. למרות כל השמועות שקשרו אותו ללחן הסיסמה של התקופה הפשיסטית, הכחיש אכיל בהשקת מסר מנותק לחלוטין מכל מה שהוא פוליטי, וחובק את "היופי" על כל היבטיו.
לא אכפת לי, אני אמן, אני עושה מוזיקה, אני עושה רעש, אני עושה מופע וכן, אני מפלרטט עם גבר על הבמה של סאנרמו.
וזה לקח! אחרי שנים של כל אמני האפור והתפאורה, אפילו בקרב הצעירים מאוד (ראו איל וולו), איטליה שכחה שזו ערש הדמויות כמו רנאטו אפס (שאנו בוודאי לא זוכרים בגלל הפיכחון של התלבושות שלו).
ראה גם
כפי שהוא מסביר מיד בחשבון האינסטגרם שלו, אחיל לאורו בבחירת תחפושת הבמה, לקח רמז מג'וטו ומצטט את פרנסיס הקדוש מאסיסי כשהוא מפשיט את רכושו החומרי כדי לאמץ חיים עשויים חסכנות ותפילה.
השכמייה השחורה המשובצת בזהב והגמודה העירומה הידועה לשמצה של נצנצים, לעומת זאת, עוצבו על ידי אלסנדרו מישל, מנהל הקריאייטיב של גוצ'י. החליפה גם מזכירה את אלה שלובשי בוני הגוף, אבל אכיל מתהדר בה בקלות יתרה כשהוא מראה גאה וקורץ לגופו כפי שהוא.
התייחסויות לבואי, אפס, מרקורי והסרט "מוקש זהב קטיפה" בהשראת אוסקר ויילד ודייוויד בואי מבוזבזות באווירה זוהרת ומעורפלת מינית.
בקיצור, בנוסף לשיר יפהפה, הצליח אחיל לאורו להביא גל תרבות לשלוש מאות ושישים מעלות על הבמה הזו עד עכשיו מטויח ופורמלי.
10 ושבחים.
