מדוע אנו מחפשים את האויב בכל מקום?
בטרגדיה הענקית והמבולגנת הזו, שהיא קוביד, יש סדרה שלמה של אירועי מיקרו ואפשרויות שאנשים כמוני, שאוהבים לצפות בהכל, בוודאי יעריכו.
אנשים צופים הוא הרגע שבו, תוך התבוננות באדם או קבוצה, באמצעות עמדות, ביטויים ותנועות, מדמיינים את חייהם של אחרים,
לעתים קרובות אני עושה זאת כשאני לבד על הבר או יושב ברכבת בדרך למשרד.
בחודשים האחרונים המקומות האהובים עלי הם: בתור בסופרמרקט (ספר לי איזו מסכה אתה לובש ואני אגיד לך מי אתה), במרפסת מביטה בשכנים וברור הרשתות החברתיות.
צלב ושמחה של האנושות 3.0: הרשתות החברתיות הן מקור בלתי נדלה להיבטים השונים של הנשמה. יש את האמנים, השיפוטנים, המכורים למיים ואז הם: השונאים.
בתקופה בה כולנו מתמקדים בשחזור סביבה שלווה ושמירה על עצבנו, לעתים קרובות מספיק לפתוח את פייסבוק כדי לזרוק שבועות שלמים של מדיטציה באוויר.
קרא גם: מדריך לרשתות חברתיות בהסגר
ראה גם
בשבוע האחרון היו כמה אירועים שחיממו את דעתם של כולם.
קודם כל, חזרתו לאיטליה של סילביה רומנו, המתנדבת שנחטפה בקניה לפני 18 חודשים.
"כמה זה עלה לנו", "אקססיביוניסט", "מפונק", "בוגד במולדת" הן רק חלק מההערות השכיחות ביותר על הסיפור. מה שבאמת מאכזב אותנו הוא שרוב ההערות האלה מגיעות מנשים.
לא משנה באיזה גיל: אותן נשים המתפארות באינסטינקטים האימהיים, ברגישות, באמפתיה ובחוש השישי כולן התמקדו בשיפוט (רע) של ילדה שעדיין אין חדשות וודאיות שלה ושחזרה קודם כל הביתה לאחר חטיפה.
כמה ימים עוברים ומועצת השרים נפגשת כדי לדון בצו ההשקה מחדש. שרת מדיניות החקלאות והיערות, תרזה בלנובה, שכשנוצלה בעבר בעבודה בלתי חוקית, תמיד הייתה מעוניינת להילחם בחוסר סדירות, דיברה על מחויבותה לחסל עבודה וניצול בלתי חוקיים בתחומי אלפי איטלקים ומהגרים. השרה כל כך מעורבת בקרב הזה שהיא התרגשה במהלך הנאום.
איננו יודעים מדוע, אך מסר כל כך חיובי ברשתות החברתיות הפך מיד ל"איטלקים ראשונים "ו"איטלקים אף אחד לא בוכה" כשהוא נלחם בעבודה בלתי חוקית, שוב, לסוגיה גזעית נתעבת. שוב, כדי לתקוף אותה, הרבה, יותר מדי נשים.
מצד שני, יש מי שמאבד סבלנות מול ההתקפות האלה ופתאום הקטגוריה של שונאי שונאים והכל הופך לספירלה של תוקפנות. כלב שרודף אחרי הזנב שלו.
מתי נפסיק לחפש אויב בזמן הבא? האם המגיפה לא לימדה אותנו שאין יתרונות, שכולנו זהים לכל החיים ושה"גלגל "המפורסם מסתובב לכולם?
אבל זה עם נשים שאני רוצה להתעקש. כולנו מדברים על שוויון, כבוד, המאבק בפטריארכיה.
אבל האמת היא שאנחנו האויבים האמיתיים של עצמנו. עלינו ליצור רשת, לתמוך זה בזה, ללמוד להקשיב לפני שופטים. זה בסדר לחלוק על משהו אבל המאבק הזה נגד "מי זועק הכי חזק" חייב להיפסק.
הכל יהיה בסדר, כן. אבל רק כשאנחנו מכבדים אחד את השני.
