קנאה: מה זה ואיך לשמור על רגש זה בשליטה
דנטה שמר מקום מיוחד לקנא בחרושת ההדחה שלו ובוודאי שקנאה היא תחושה שהקשתה אפילו על פילוסופים, סופרים ופסיכולוגים. כי כולם לפעמים מקנאים, אבל אף אחד לא מודה בזה. עם זאת חשוב, לדעת לשלוט ברגש זה כדי לא להיות מוצף מהסבל. ואם אתה מקנא בחבר הכי טוב שלך מדי פעם, זכור לספר לה גם כמה דברים נחמדים, כפי שהוסבר בסרטון!
כך גם התחושה הזו נקראת קנאה
קנאה היא תחושה לא נעימה שאנו חשים כאשר למישהו יש טוב או תכונה שהיינו רוצים לקבל גם הוא; לעתים קרובות רגש זה מלווה בסלידה וטינה כלפי מי שמצד שני מחזיק במה שאין לנו. הדת הקתולית, קנאה שהיא אחת משבעת החטאים הקטלניים ודנטה גם מדבר על הקומדיה האלוהית.
קנאה היא מה שנקרא "רגש משני" המתבטא בכעס כלפי אדם אחד או יותר. מקורות הקנאה מורכבים, אולם בבסיס ניתן לזהות נטייה מסוימת לרחמים עצמיים, קורבנות והערכה עצמית נמוכה.
הקנאים, בעצם, משתוקקים למשהו שאין להם (בין אם זה איכות או יופי, נוער, עושר, ...) ושבמקום זאת, אחרים מחזיקים ומסיבה זו הם מאמינים שהעולם אינו צודק ואכזר. איתם. הם חווים רצון מתוסכל שיכול גם להיות מסוכן מאוד מכיוון שהסבל עקב עימות אובדן עם מישהו, בתחום רלוונטי לאדם שמרגיש קנאה, יכול לייצר טינה, חולשה וחוסר נאותות.
על פי חלק ממחקרי הפסיכולוגיה, קנאה היא בין הרגשות השליליים הדחויים ביותר מכיוון שהיא מכילה כשלעצמה שתי אמיתות שאינן מתוארות: ההודאה הגלומה בהיותו נחות מאחרת והניסיון הנסתר לפגוע בו בכדי להשיג את מה שיש לו. אם כן, הקנאה מתאפיינת לעתים קרובות בתחושת עוינות נסתרת כלפי מישהו, רוע ורצון ערמומי לגרום נזק. תחושה זו, הנוכחת משחר ההיסטוריה האנושית (אתה זוכר את סיפורם של הבל וקין?) קשורה באופן מסורתי למראה, למעשה, אנו אומרים "מבט מקנא". המילה קנאה נובעת למעשה מהפועל הלטיני "הלאה", כלומר לראות. מסיבה זו דנטה, בקומדיה האלוהית שלו, ממקם את הקנאים בחממה, ומגנה אותם לחיות עם עפעפיהם תפורים בחוט: דרך, זאת, לכפר על אשמתם של מבטיהם הקנאים.
תכונה מוזרה של קנאה היא שהיא מורגשת מעל הכל לדומים לנו. למעשה, קשה לקנא בדוגמנית -על או במיליארדר לא ידוע, בעוד שקל הרבה יותר להרגיש את התחושה הזו כלפי חבר או עמית.
מטרת הקנאה שלנו הופכת אז לאנשים הקרובים אלינו: בני משפחה (מפורסמת מאוד הקנאה בין אחים), חברים וחברים לעבודה.
כי אנחנו מרגישים מקנאים במישהו
החוקר היפני Hidehiko Takahashi הראה כיצד תחושת קנאה גורמת לסבל פיזי אמיתי במוחם של אלה שמרגישים זאת. מדוע אם כן, עלינו לקבל על עצמנו תחושה כואבת כל כך, הן עבורנו והן עבור אחרים? התשובה טמונה אולי בעובדה ש"קנאה היא רגש שימושי מבחינה חברתית בכך שהיא (ממש כמו הפחד) מעוררת אותנו לפעול ולקבל החלטות. כלומר, הוא מעורר בנו פעמון אזעקה וגורם לנו להבין שבתוך העימות החברתי אנו מפסידים.
קנאה היא המנגנון הפסיכולוגי אשר, בכך שהוא גורם לנו להרגיש נחותים מאחרים, מדרבן אותנו להגיע לאותן מטרות.
איך הפסיכולוגיה מפרשת קנאה
לקנאה, אם כי לא בין הרגשות שהפסיכולוגים רואים בהם בסיסיים, יש חשיבות רבה בחיי הפרטים. למעשה, זהו רגש מורכב המתייחס לערכים ולדימוי עצמי. הסיבה שמפעילה אותה (מה שנקרא טריגר) היא הרצון להחזיק המציב השוואה בין הנבדק שמרגיש את ההרגשה לבין מי שבמקומו מחזיק באיכות המבוקשת ביותר.
קנאה קשורה לעתים קרובות לרגשות ורגשות כגון כעס, קורבן, זלזול, התפעלות, רחמים עצמיים, זעם, פחת עצמי, אינטרס עצמי נמוך ובושה. למרבה הצער, קנאה, בנוסף לכאב עבור מי שמרגיש את זה, יכולה להוביל לפעולות אגרסיביות שמטרתן לפגוע באדם המקנא. אולם במקרים מסוימים עלולה לצוץ גישה פסיבית שבה מוותרים על המאבק על מטרותיו ומקבלים נטייה כללית לכישלון ולרחמים עצמיים.
קנאה היא "רגש הדומה לקנאה כיוון שכך מרגישים כבר מהקשר הראשון עם התחום המשפחתי, במהלך הילדות. עם זאת, היא משנה את תפיסת המציאות בצורה אחרת וכבר יש לה מאפיינים הקשורים למשמעות. הרהור, עם זאת, קיימת בשתי התחושות כבר מהביטויים הראשונים, כמו גם הרוע העז שחווים אלה הסובלים ממנה. , אם הוא הופך לאובססיבי, יש לחקור אותו ברמה הפסיכולוגית.
כאשר הקנאה הופכת לפתולוגית
תחושת קנאה או קנאה הינה תופעה שכיחה אך היא יכולה להפוך לפתולוגית רק במצבים מסוימים. על פי הפסיכואנליזה, ילדים חשים קנאה מגיל צעיר, בעוד המלומדת מלאני קליין מאמינה שזהו רגש בסיסי להתפתחות הרגשית-רגשית של הילד לאחר מכן. אם כך בילדות, אם קנאה אינה מוגזמת ואם היא מעובדת כהלכה, אין זו תחושה שלילית.
עם זאת, כאשר הרגש הזה מוסר, כלומר כאשר הוא אינו מוכר, הוא יכול להוביל לחוויה של מצבים לא מתפקדים כגון חרדה, אשמה ותסכול. ההשוואה עם האחר מובילה לתחושת פיחות עצמי שיכולה להוביל להתנהגות הרסנית.
כאשר קנאה היא חיובית
לדברי כמה פסיכולוגים תהיה גם "משמעות חיובית בקנאה, קנאה, כלומר" טובה "שתוביל אנשים לרצות להשתפר בעקבות השוואה עם אחרים שבהם הם מפסידים. הם כמה מנגנונים חיוביים שיובילו להשוואה בריאה, שבה רגשות שליליים וטינה אינם מוצאים מקום. במקרה זה, התחושה המגיחה יחד עם קנאה היא התפעלות מכיוון שכאשר התכונות של "אחר, אין פחת עצמי. , וגם לא תחושת נחיתות.
קנאה, אם כן, יכולה להיות שפירה כשהיא מובילה לחיקוי: במקרה זה מדובר בדחיפה של ממש להתחיל לשפר. ואם ההשוואה עם האחר מצביעה על חיסרון, מי שקנאי בריא ייקח את זה בתור דורבן להתעדכן.
הדחף הזה לחיקוי, לעומת זאת, היה גם (על פי כמה פסיכולוגים וחוקרים) הסיבה להצלחת החברה הצרכנית. נראה, למעשה, שהרצון לחקות אחרים עורר מנגנון פסיכולוגי שבאמצעותו ברגע שקנית מוצר טוב (מכונית, שמלה, בית, ...) רצית לשנות אותו תוך זמן קצר כדי לקנות יותר יפה או גדול יותר.
לפיכך קנאה הייתה יכולה להיות כוח מניע אמיתי לקהילה: על ידי התערבות בהיבט החברתי ועל הרצון לחיקוי, הודות לתחושה זו נראה כי גברים השתפרו להתפתח.
אולם קנאה היא למעשה תחושה שאסור להודות לעולם: ברמה החברתית, למעשה, מי שאומר שהם מנסים אותה מיד מכניס את עצמו למצב של נחיתות. מה שיכול להיות הודאה כנה, הוא במקום זאת חולשה ו מודעות זו משנה את התפיסה שיש לאחרים בנו.
איך להתגבר על קנאה
האם על פי הפסיכולוגיה, כן, והמפתח לכך יכול להיות להתגבר על אי הכחשת רגשות האדם אלא עיבודם כדי לחיות אותם מתוך מודעות שתחושה זו היא נורמלית ופיזיולוגית. לשם כך, יש צורך בנתיב לפיתוח מודעות מלאה לעצמך: כלומר, זוהי הבנה מהן נקודות החוזק והחולשה שלנו וביסוס מטרות אמיתיות שניתן להשיג.
במובן זה, זה יכול להיות שימושי מאוד לנהל יומן רגשות אמיתי, כלומר מחברת שבה אתה יכול לרשום את מצבי הרוח שלך, איך אנחנו מרגישים לגבי אירוע או אדם, מה המחשבות שגורמות לנו אי נוחות. על פי הפסיכולוגיה, אימון והגדלת הידע שיש לנו על עצמנו יכולים לסייע לנו ולהשיב את ההערכה העצמית והביטחון.
אם העבודה הפסיכולוגית על עצמנו לא מספיקה כדי להתגבר על היותנו מקנאים, נוכל לנסות עזרה טיפולית על ידי התנסות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. על פי תיאוריות קוגניטיביות, למעשה, על ידי פעולה על פי התפיסה הבלתי מתפקדת שיש לנו את עצמנו, אפשר להטיל ספק בהתנהגויות מסוימות הקשורות לקנאה. יתר על כן, פסיכולוגיה התנהגותית קוגניטיבית מבקשת לחסל את עודף הנוקשות המלווה אנשים מקנאים.
לאחר מכן הוא פועל על מה שנקרא הרהור, כלומר ההתלהבות האובססיבית של המוח שלך על עוולות או עוולות לכאורה שנגרמו לך, על מנת לתעל את דחף הקנאה החיובי לקראת שיפור אמיתי של עצמנו.
