תגיד לקרינזי: "האקסית של אמא שלי היא עוקבת, הוא לקח לנו את החופש"!
מאת אלסנדרה קרינזי
הטור "דילו אלה קרינזי" נובע מהצורך לתת קול לכל הבנות שחושבות ליצור איתי קשר כל יום, מאז תחילת דרכן ברשתות החברתיות, לבקש עצה או עזרה. הנה אני רוצה לספר לכם את הסיפור של הטור הזה
ביטויים על חיוך: ציטוטים שחוגגים את פעולת החיוך
הנושאים המכוסים הם מגוונים - מבעיות של אהבה, חברות, חוסר ביטחון, עבודה, משפחה - ושבועיים אני מקבל עשרות מיילים מרחבי איטליה. יותר מדי הבדידות, יש הרבה נשים שלא אוהבות לחשוף את עצמן אלא מבקשות ייעוץ, פשוט קצת נחמה, ולזה נועד "תגיד קרינזי". היום אספר לכם את הסיפור הדרמטי של בנדטה.
בנדטה היא בת זוגה לשעבר של אמה, היום מחקרת מפחידה
אייל היקר,
אני כותב כדי לספר לכם סיפור שאני מקווה שיהיה לו סוף טוב וגם כי אני מבין שהקול הקטן שלי כבר לא מספיק, ועם כמה שאני יכול לצרוח. אני כותב לך כי לפעמים אנו מרגישים נטושים ובודדים, בחסדי חוקים, כללים והחלטות שלא תמיד אנו חולקים.
גיבורת הסיפור הזה היא אמי המתוקה מוניקה, "אמא -על", שכמו רבים אחרים גידלה שני ילדים, עבדה וניהלה בית לבד. היא עשתה טעות: היא התאהבה באדם הלא נכון. גבר שהוא לא כל כך מקסים מהנסיך. במשך שנה חייו, ושלנו כמשפחה, הפכו לסיוט. הוא איחל לנו את המחלות, התאונות, המוות הגרוע ביותר, אפילו לקטנים בבית. הוא עקב אחריה לכל מקום ותיאר בדיוק איך היא לבשה. הוא בילה שעות בחניון מקום עבודתו רק כדי להפחיד.
אבל האם אתה יודע מה ההקלה הגדולה ביותר שלנו והאסון הגדול ביותר שלנו? שמעולם לא הניח את ידו עלינו. כן, כי אם זה היה קורה, אולי מישהו היה זז מוקדם יותר, אולי האיסור להתקרב היה מגיע תוך זמן קצר במקום שנה לאחר מכן. אבל אני אומר לך דבר אחד: הוא לעולם לא ילכלך את ידיו, הוא "גבר" המסוגל לשכור מישהו שיזיק לנו. ואנחנו מסתובבים ומביטים מעבר לכתף וממשיכים לדווח.
איזה מין חיים הם? אילו חיים אתה יכול לחיות במבט על השמש מחלונות ביתך? אילו חיים הם לראות את אמי נהרסת יום אחרי יום ונשחקת מאשמה? אני לא רוצה לדבר על רצח נשים מתישהו כיוון שמדובר במפלצת עם עיניים ירוקות שאנו מנסים להילחם בהן. אני לא מתכוון שיום אחד "עשינו כל מה שאפשר אבל זה לא עזר".
אני משוכנע שאלימות באופן כללי היא תועבה, בין אם זה כלפי נשים או גברים. את החופש אסור כבר לכבוש, זו זכות לא להישכח.
אני מקווה לעזרתכם ועצתכם.
אני בטוח שאפשר לעשות משהו.
כל טיפת מים יוצרת אוקיינוס.
חיבוק גדול,
בנדטה ביאנקוני
ספר לקרינזי: אלסנדרה קרינזי עונה
בנדטה היקרה,
קראתי שוב ושוב את מכתבך; עשיתי את זה מספר פעמים מאז שקיבלתי אותו, ובמיוחד לאחר שצפיתי גם במאמר שמעסיק אותך, זה שצירפת למייל, שפורסם ב La Nazione di Arezzo לפני מספר שבועות. האמן לי, כל יום חיפשתי את המילים הנכונות, כי הדברים שאני רוצה להגיד לך הם רבים, ואני מקווה שהיום הם יכולים לתת לך, לתת לך קצת נחמה ואומץ.
המכתב שלך היכה בי כמו אגרוף בבטן. העצב, הייסורים והאימה שאוחזים בחייך הם מוחשיים. החופש הוא קדוש, ואיבדת אותו. אף אחד לא צריך למצוא את עצמו מפחד ללכת ברחוב, לעשות קניות, ללכת לעבודה או לאוניברסיטה. אף אחד לא צריך לחוות סיטואציה כזאת, ועוד פחות מכך של בת שנמצאת במצוקה לא רק בשל ביטחונה, אלא גם לאם ש"אשמתה "היחידה היא הענקת אהבה לאדם הלא נכון.
אדם לא נכון. וכשאני כותבת אותו אני מהרהרת במשמעות, מבינה מיד עד כמה המונח הזה אינו מתאים; מי שעוקב, מעונה פסיכולוגית, מי שמעליב ומכפיש, כפי שעושה האקסית של אמא שלך, הוא בעצם אדם חולה שבנוסף להדחה יש להתייחס אליו - ולמען האמת הגבלתי את עצמי, כי במוחי זה גורם לכעס. מה שמוביל לאי -רציונליות גרידא, שורה של מונחים מהדהדים לצערי לא מתאימים לטור הזה.
אתה יודע, בנדטה, אני גם יודע מה זה אומר לפחד מגבר ואני מבין שלמרות ההוקעה ואיסור ההתקרבות, הפחד תמיד יותר מדי, במיוחד בגלל חוק שמגן על כן, אבל לא יכול להיות עיניים בכל מקום - אם כי במקרים אלה זה צריך. ואיך זה צריך.
יהיה זה צבוע לומר ההיפך: לעתים קרובות מדי אנו שומעים על נשים המדווחות על אלימות ועם זאת לא מצליחות לקבל את ההגנה הנכונה. לעתים קרובות מדי, כשאנו קוראים עיתונים ומדליקים את הטלוויזיה, אנו לומדים על סיפורי אהבה - שאין בהם אהבה - המאופיינים בסיומות טראגיות להפליא. האימה שאת נושאת בלבך היא לגיטימית, אך אסור לך לאפשר לה להכניע את חייך או את דעתך, כיוון שתשחק את משחק המפלצת - כזה הוא - שמנסה להרוס את קיומך.
את אישה חזקה, זה ברור, ואת הכוח הזה אתה חייב להמשיך להחזיק בחוזקה בניסיון להעביר אותו גם לאמך. עליך להמשיך להילחם כפי שאתה עושה, להשתמש בכל הקלפים שבידיך, להמשיך להסתמך על החוק, אך לא להפסיק להביט מעבר לכתף. מה שאני מקווה הוא שיש צדק, של האמיתי, ולא רק הארצי, מעל הכל אלוהי. אני מקווה שהאדם הזה יפסיק לפגוע בך ואין לו עוד סיכוי לפגוע באף אחד אחר. אני מקווה שבקרוב תוכל לסגור את החלון מהמקום בו אתה צופה בחיים היום, כי יש לך את כל הזכות ללכת ברחוב ללא כל פחד, ולהנות שוב מאור השמש.
לקחתי את החופש לפרסם את חתימתך במלואה, וזאת מכיוון שזו לא את שצריכה לפחד לחשוף את עצמך, אלא רק את אלה שעינו אותך במשך שנים. שיחזור בתשובה על כל מה שהוא גורם לך לחיות. יהי רצון שהוא יביט במראה באותה דחייה שכל אדם שיודע לו על הרוע שהוא גורם לך ירגיש.
תנו לו להיענש כפי שמגיע לו, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב מאוד.
אתה כבר לא לבד. זה אני יכול להבטיח לך.
בואו להתעדכן.
אני מחבק אותך חזק.
הקרינזי
אם אתה רוצה לשתף אותי בסיפור שלך, כתוב לי בכתובת: [email protected]
אני מחכה לך!
