ארבעה שוטרים, זוג מבוגר וצלחת ספגטי: הסיפור שמניע את הרשת
ברומא הקיץ חם ושקט. הפרברים ריקים והשמש מבשלת את האספלט: יציאה מהבית נראית כמו משימה בלתי אפשרית. אפילו לאכול גלידה. אפילו לבקר את ההורים שלך.
הקיץ ברומא עוד יותר חם ושקט יותר ברובע אפיו, בביתם של ג'ול ומישל.
הוא בן 94, היא בת 89: הם נמצאים זה לצד זה שבעים שנה.
את השתיקה שובר רק העיתונאי שממלא את המסך ואת החדר בתמונות אלימות ומילים מפחידות. בדידות וסבל אורבים בין הקמטים של ג'ול ומישל, ודמעה הופכת לצעקה נואשת.
מישהו מתקשר 113, בהנחה של ריב משפחתי או פריצת גנב בדירת בני הזוג.
ובמקום זאת, כאשר אנדריאה, אלסנדרו, ארנסטו ומירקו מגיעים לאפיו, הם מוצאים רק את הזוג הזקן, מותש, עצוב. לבד.
והם מחליטים להכין ארוחת ערב.
ראה גם
אין טפסים למלא. אין צורך בקודים הלילה.
צריך להיות גברים.
תהיה כנה.
ארוחת ערב פשוטה: ספגטי עם חמאה ופרמז'ן. המרכיב שעושה את ההבדל הוא החברה של ארבעה גברים שממלאים את המטבח הקטן באנקדוטות המסופרות בניב, צחוק ספונטני וחיוכים כנים. ג'ול ומישל מגלגלים את הפסטה על המזלגות: אנחנו אוהבים לדמיין אותם לוחצים ידיים ומקשיבים משועשעים. השקט נעלם.