מכתב לאבא שלי
אבא יקר,
לפני כמה ימים הכנתי לזניה. עקבתי אחר המתכון שלך, ולמען האמת, הם היו טעימים. אלא שחסר לי משהו וחשבתי על זה זמן מה הבנתי מה המרכיב הסודי שלך.
אצלי היו רעב, עצלות של יום ראשון ומעט השקיה. בלזניה שלך, אבא, תמיד יש אהבה. בכל ביס הרגשתי חיבה של מישהו שמכין מנה למישהו שהוא אוהב. לנחם אותי אחרי יום רע, לחגוג את יום ההולדת שלי או את שובי מטיול, לתגמל אותנו לאחר שציירנו מחדש את הקירות בסלון.
אם אני חושב על זה לרגע, אבא, אתה נמצא בחיים שלי בכל עת; כשאני מבשל, כשאני מכין את המוקה (בטכניקה הבלתי נסבלת שלך), כשהמחשב שלי נתקע בזמן שאני עובד וכשאני מקשיב לשיר ישן.
שלא לדבר על כשאני דן עם בן זוגי ונדמה לי שאתה מדבר במקומי!
האם אי פעם היית אומר, אבא, שאותם דברים גורמים לנו לכעוס? יש נשים שנראות יותר ויותר לאמא בזמן שאני הופך את האלטר אגו הנשי שלך. איזה צחוק כשאני חושב על כל הפעמים בהן לא הסכמנו. "לעולם אל תקשיב לי, יום אחד תשנה את דעתך" אמרת לי ואתה צודק. ובכל זאת היינו צריכים להילחם, לפני כמה שנים זה היה התפקיד שלנו: הייתה לך החובה ליישר אותי, לדחות את בקשותי הפזיזות והייתה לי המשימה לכעוס, להחזיק את פניך במשך ימים. עכשיו אני מבין עד כמה השתיקות המתנשאות שלי פגעו בך אבל ככל שהתבגרנו התרככנו והפכנו ליותר ויותר מאוחדים.
אני יודע שכל האבות מיוחדים, אבל אתה המיוחד מכולם.
איתך חייתי רגעים יפים להפליא, כאלה שבדרך כלל חיים עם חברים. כמו כשהייתי בן שמונה עשרה ואחותי הקטנה עמדה להיוולד, כשאמא שלי הייתה בבית החולים מוכנה ללדת והיינו לבד בבית, נראינו כמו שני סטודנטים מחוץ למשרד. וכאשר, כמה שעות לאחר מכן, נולד התינוק והאחות התקשרה לשנינו לפגוש אותה כמה שמחנו וכמה בכינו!
אני זוכר גם כשקנית את המכונית החדשה שלך ורצת הביתה לבקש ממני טרמפ, עם סגול עמוק בעוצמה מלאה. כמה פעמים ניגנתם לי גיטרה וכמה שירים כתבנו יחד! כמה קפה בשעות אחר הצהריים החורפיות הארוכות, כמה עצות נבונות והגיוניות, כמה סודות סיפרנו זה לזה במטבח. עד שהלכתי לגור ביחד, דרך ארוכה למדי לומר את האמת. ואתם יודעים מה גורם לשותף שלי להיות מאושר? העובדה שאתם סומכים עליו, שהפקידתם בו את "הילדה הקטנה שלכם".
עכשיו, כשאנחנו רחוקים זה כמו שלמדת אותי לרכב על אופניים: הורדת לי את הגלגלים, דחפת אותי לדווש, קילפתי את הברכיים אבל אתה תמיד שם, כמה מטרים מאחור בעין פקוחה, מוכן רוץ כשאתה רואה אותי בצרות.
זה די עצוב שלא תוכל לבלות את היום הזה ביחד, אבא. אבל עלינו להודות שיש לנו מזל: כולנו בריאים ושלווים, וגם אם מרחוק, אנחנו שם.
אבל אתה יודע מה אני אומר לך? אם היית כאן איתי, הייתי מכין לך לזניה.
