לורה אנטונלי, דיווה סקסית ואומללה, מתה
לורה אנטונלי, "שחקנית הסמל הארוטית של שנות ה -70", דיווה אומללה שהחליטה מזמן להיעלם מהמקום, מתה. היא מתה לבדה בבית, אולי מהתקף לב, ונמצאה על ידי עוזרת ביתה בלאדיספולי, שם תיקבר. בנובמבר הוא היה בן 74.
נולדה בפולה, איסטריה, היא הייתה מורה לחינוך גופני לפני שהופיעה לראשונה עם קרוסלו וכמה רומני צילום. הסרט שפוצץ אותו, כידוע לכולנו, היה במקום זָדוֹן, מאת סלבטורה סמפרי, משנת 1973. המלצרית עם חלוק הדלת, המציגה את גרביה ממעלה סולם, הפכה לאייקון שעשה הן את מזלה והן את מצבה של השחקנית, והיא מעולם לא הצליחה להשתחרר. מהתדמית הזו, למרות שיתופי פעולה עם במאים כמו לוצ'ינו ויסקונטי ואטורה סקולה.
לורה אנטונלי, סמל מין עם מערכות יחסים סוערות עם גברים, כיכבה בסרטים כגון ססומאטו, ציפור השחור הזכר, יצור אלוהי, וגם בני הזוג של השנה השנייה, על הסט שלו פגש את אחת מאהבות חייו, השחקן ז'אן פול בלמונדו.
בשנת 1991, לורה אנטונלי נעצרה בגין החזקת סמים, ומאז לא נראה כי האירועים המצערים נטשו את השחקנית. לאחר "הזיכוי מהאשמה בסחר בסמים ומעצר, השחקנית ניסתה להתאושש, והסכימה להשתתף ב סרט צילום." מליזיה 2000, אולם, היה פיאסקו. כדי להשתתף בסרט, השחקנית קיבלה זריקות קולגן, אשר עקב תגובה אלרגית עוותה את תכונותיה, המוצגות בכל העיתונים של אותה תקופה.
לאחר הפיאסקו של מליזיה 2000, אנטונלי המאוכזב מחליט לפרוש מהבמה לנצח, וסוגר את הקשרים עם עולם הקולנוע, ונותר רק חברים עם כמה עמיתים, כולל לינו בנפי, שדיווחה על המצב הקושי הכלכלי של השחקנית. הוא אינו מסכים אפילו לפגוש את הזמרת סימון כריסטיצ'י, שהקדישה לה את השיר לורה: "אבל ליבי פועם מהר / אם אני חושב לאחור ליופי / שעצר את השעונים / קפא כל שנייה / שלפני חסדך / כל העולם השתחוה (...) הקימורים שלך כל כך מתוקים / מוזנים לאנשים / הגוף שלך למכור / למציע הגבוה ביותר / מוקף ברוחות רפאים / וכינים עלובות / היית בשר סרטים / ללעוס בעיניים "
