נשים בתקשורת: ראיון עם כריסטינה מרטלה מקבוצת דבורה

ההתבגרות היא בהחלט אבן דרך חשובה, הן לאדם והן למותג, ובמקרה הספציפי הזה, עבורנו.
כשהנקבה בת 18, החלטנו לפתוח פרויקט העצמת נשים המתמקד בנשים שעובדות בתחום התקשורת.
כריסטינה מרטלה, מנהלת דיגיטל ויחסי ציבור בקבוצת דבורה, ענתה לנו על 5 שאלות משמעותיות, והסבירה את חשיבות ההתמודדות עם שמחות, כאבים ומירוצים יומיים בחיוך.

1. איך זה "להיות אישה" בעולם העבודה?

להיות אישה זה יפה, כיף וצבעוני. כמובן שיש להודות כי גם זה לעיתים מאוד קשה. כיום אני עובד בחברת נשים לנשים ולכן אני חי בהקשר מסוים, אבל אם אני מסתכל סביבי, או חושב על כל חוויות העבר שלי, אני רואה שההבדל בין גברים לנשים הוא עדיין נושא חשוב. לנו הנשים יש, בעולם העבודה כמו גם בחיים, גישה אחרת, אנו מכניסים לזה תשוקה, אנרגיה, סקרנות. אנו עובדים לעתים קרובות מאוד בסיפוק ובגאווה לראות פרויקט שנולד וגדל ואנחנו גם אוהבים לראות אותו הולך לבד בלי לחשוב על ההבדל בשכר בהשוואה לעמיתים שעובדים על אותו פרויקט.
כשהם מציגים בפניכם פרויקט חדש עם המילים "יש לי הזדמנות מצוינת עבורך", לנשים תמיד מדובר בהזדמנויות גדולות. אני, אדם מאוד אנרגטי, לא תופס את ההצעות האלה כאתגרים אלא כהזדמנויות אמיתיות. אני אוהב לאמץ אותן, להסתכל להן בפנים ולחיות אותן צעד אחד קטן בכל פעם. , מבלי להיבהל מגובה ההר שיש לטפס עליו. אני לא אומר שהבעיה לא קיימת, הבעיות קיימות, הן אמיתיות וקונקרטיות אבל לנשים יש נחישות, אירוניה ויכולת גדולה לשחק. זו הסיבה, מיום ליום, אנו מתחילים למלא תפקידים חשובים גם בזכות היותנו חכמים.

ראה גם

אמהות במכוניות - ראיון עם מריה לייטנר

2. מה הייתה "העצמת נשים" עבורך בגיל 18?

חייתי את 18 שנותיי בסוף שנות ה -90 והעולם היה שונה מאוד מאיך שאנו מכירים אותו היום. רציתי לעשות עבודה של "גבר" כיוון שהם אלו שביצעו את המשימות שלדעתי היו המעניינות ביותר, הן היו אלה שיש להם יותר אחריות ותמיד חשבתי שאצליח להעסיק אותם.
הנשים סביבי, שגרו במחוז האיטלקי היפה, עשו עבודות אחרות. למדתי גם במכון מגיסטרל, כך שיכולתי להיות מורה .... רק רציתי לחשוב, ליצור ... אני מבינה שיש לי מזל גדול כי אני עושה בדיוק מה שרציתי לעשות בחיי והגעתי לשם על ידי כיבוש זה: בגיל 18 הגעתי למילאנו עם הרעיון של מה הדרך שלי תהיה.

3. שלוש מילים שאתה מקשר היום עם "העצמת נשים"

הראשון הוא "חופש", להיות מסוגל לחיות את החיים שאנחנו רוצים ולעשות את העבודה שאנחנו בוחרים, חופש להיות מסוגל להביע את נקודת המבט של האדם. היום ברור לשמוע אותי שואל "כריסטינה, מה אתה חושב על זה”אבל אני מבין שזה לא תמיד היה ככה ועדיין לא תמיד זה ככה.
המילה השנייה היא "אנרגיה", תמיד להאמין בה ובתשוקה. אם אני רוצה להגיע למטרה אני לא מרפק אבל אני שם תשוקה, לומד ומגיע עד הסוף כי התשוקה לנושא תאפשר לנו לעשות זאת. "האנרגיה c" נמצאת בכל תחום וגורמת לנו "להתקדם", בין אם אנחנו מדברים על עובדים או עקרות בית המצב לא משתנה. עליך להאמין בזה, ליצור פרויקט משלך ולכוון למטרה מבלי לשכוח את השאלה החשובה ביותר: מה אתה רוצה להיות?
המילה האחרונה היא "חיוך". נשים שצריכות לנהל כל כך הרבה עבודה ודינמיקה משפחתית למדו לחייך, לראות בפרספקטיבה הנכונה ולמצוא את האנרגיה הנכונה לכל דבר. במקרה הייתי במפגשים עם גברים ומצאתי את עצמי בתוך "לשחק" כמה מצבים. לא במטרה לצמצם את הבעיה אלא להתמקד בה בצורה אחרת.

4. מה היית אומר לילד בן ה -18 בעצמך?

הייתי מייעץ לך לעשות מחדש את מה שעשיתי: "אל תעצרו ואל תפספסו את ההזדמנויות. תן לעצמך מטרה, האמן לזה ועבוד על זה'.
אני מכיר בכך שהייתה לי מטרה והיא זהה למה שהייתי אומר לבני ה -18 של היום, חשבו מה אתם רוצים להיות ועבדו לקראת הפיכתם לאחת. תמיד חייתי עם תחבורה וחיוביות ומעולם לא איבדתי סיכוי, הכל הביא לי משהו.
התחלתי לעבוד בעולם האופנה, אחר כך בעולם ה- DIY, ואז חזרתי ליופי ... ידעתי שאני אוהב בזמנו דיגיטלי, "אינטרנט", והזמנתי אחרים להשתלב בפרויקטים שידעתי שהם מעניינים בניתי כשירות בתחום שאהבתי וניצלתי אותו ברגע הטוב ביותר.

5. כמה צורך יש לדבר על העצמת נשים כיום ומה צריך לעשות?

תמיד צריך לדבר על זה, כי עדיין יש נטייה לזלזל בסוגיה הזו כאשר לדעתי שיפורן של נשים וההכרה הלקסיקולוגית בתפקידי נשים מהוות לדעתי סוג של אבולוציה חברתית. אני מקווה שבחורי המחר ימצא נורמלי לדעת שאישה עושה עבודות מסוימות או מחזיקה בתפקידים מסוימים, ושהבנות של המחר יודעות שהן יכולות להיות מה שהן רוצות: עקרת בית, ראש עיר, אופה, צנחן, אסטרונאוט !
אני גם מוצא שחשוב שנשים עצמן יהיו מודעות לתוצאות שהושגו. עברנו מ -0 ל -1 תוך כמה עשורים, בנינו הרבה וצריך קודם כל להתגאות בזה. כאן חשוב להתחיל בכדי להמשיך ולהתפתח, לא לאפשר להעצמה להפוך לנושא מנוצל מדי במצגות שיווקיות שבהן נשים הן גיבורות בלתי מנוצחות שיכולות לנהל הכל בנגיף אצבע וגם צריכות לחייך. כי זה נכון שאנחנו יכולים להיות בלתי מנוצחים אבל אנחנו בלתי מנוצחים בדרך שלנו, כמו ששיר אומר שאנחנו "מסובך בעדינות": אנו יודעים כיצד להיות חזקים אך אנו בלתי מושלמים להפליא בזמן שאנו מחפשים שלמות בכל מה שאנו עושים; אנו יודעים לחייך אך מסר בוואטסאפ מספיק כדי לגרום לנו לבכות; אנו יודעים להתנדנד בעקבים ולהתקדם. ; אנו יודעים כיצד ליפול ולקום תוך עזרה לזולת; אנו אלה שיכולים להרגיש את הדברים הנמצאים מתחת לפני השטח, אנו הם כמוני שכאשר הייתי כשהייתי בן 18 רכבתי קודם 30 ק"מ פנימה כי גם אני הייתי נרגש לקבל את רישיון הנהיגה שלי ... אבל אז, כמה שנים אחר כך, למדתי שאנחנו יכולים ליהנות מניצחון: אחרי הכל, יש את תיבת ההילוכים האוטומטית.