Flashmob למרפסות: מוזיקה מאחדת את איטליה בהסגר
איטליה חווה מצב פרדוקסלי ולא, אנחנו לא מדברים על מצב החירום של Covid-19. אנו מתייחסים לעובדה שלמרות שהוא מחולק לחתיכות קטנות רבות, הוא מתגבש יותר מתמיד. למעשה, מאז השבוע שעבר אורגנו כמה ערוצי פלאש בכל הערים, שהפכו את המרפסות, החלונות והטרסות של כל האיטלקים ל -2.0 שלבים. דגלים צבעוניים, לפידים מוארים, כוריאוגרפיה מאולתרת, תקליטנים שמעודדים את השכונה, זה התרחיש שעוד שבוע ימים אנו עדים לו ברחבי איטליה. מקהלות משמחות שקופצות מצפון לדרום, עוברות במרכז, מאגדות, כמו אולי מעולם, מדינה חלוקה בכוח. בסמטאות נאפולי תווים של "נאפול'ה" של פינו דניאלה מהדהדים, ברומא, לעומת זאת, "רומא קפוצ'ה" של אנטונלו ונדי הייחודי ובלתי ניתן לחיקוי מושרה בראש הקול, ואז, שוב , יצירות מופת מתוצרת איטליה כמו "השמיים תמיד יותר כחולים" ו"וולאר ".קולות רבים, של אנשים רגילים וסלבריטאים, בצוותא לצעוק לעולם ש"אנחנו כאן ולא נוותר ". להישאר בתוך הבית לא בהכרח מרמז על בידוד מוחלט. אפילו רק להסתכל מהחלון לשוחח עם השכן או פשוט לשאול "מה שלומך?" זה עוזר לנו להרגיש קרובים למרות המרחק, אבל מעל לכל, זה גורם לנו להרגיש בני אדם וזה, ברגע כה עדין, טוב ללב.
"אף אדם אינו אי "
"אף אדם אינו אי", המעבר של ג'ון דון הופך אז למוטו של כל איטליה. בחברה שהולכת ומתייחסת לעצמנו ומבוססת על אינדיבידואליזם, אנו מגלים את עצמנו מחדש אלטרואיסטים וזקוקים למגע. זה נכון לעכשיו שאנו כבושים למרחק פיזי, אנו מרגישים צורך להרגיש קרובים לפחות מבחינה מוסרית. ברשימות ההמנון מאת מאמלי אנו עדים לפטריוטיות בצורה הטובה ביותר, גאים במדינה העומדת בפני אתגר זה באומץ ומוכנה קורבנות מכבידים לקום חזק יותר מבעבר. והרצון שלנו, אם כן, הוא לא רק לצאת מזה כמה שיותר מהר, אלא לצאת מזה על ידי הזכרת לנו מה היה וכמה החשוב לנו השני.
ראה גם
